פסק-דין בתיק ע"פ 8476-04-11

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות אלימות כלפי מי שהייתה באותה עת חברתו. כמו כן, הורשע בביצוע עבירות של החזקת סכין והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, על סמך הודאתו.

המערער הורשע בכך שבתאריך 12/10/09, בשעות הערב, ולאחר ויכוח שהיה בינו לבין מי שהייתה באותה עת חברתו בחוף הים, הוא הגיע לביתה של המתלוננת, תפס את מכשיר הדי.וי.די שלה וזרק אותו על הרצפה ולאחר מכן, הלם בה בפניה באמצעות אגרופו וגרם לה לחבלה. המערער ליווה את המתלוננת, לאחר מעשים אלה לבית החולים ושם הורשע בכך שאיים עליה שיהרוג את אמה. לאחר מכן, נתפס המערער כאשר במכוניתו סכין שלא כדין וכן סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.39 גרם.

בגין מעשים אלה, נדון המערער ל- 5 חודשי מאסר בעבודות שירות, למאסר על תנאי, לקנס כספי בסך 1000 ש"ח ולתשלום פיצוי למתלוננת בסך 3000 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד שני חלקי פסק דינו של בימ"ש השלום.

למעשה, מתמקד הערעור בהשגות על הערכת מהימנותם של העדים ועל קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא. כך למשל, טוען ב"כ המערער כנגד מסקנותיו של בימ"ש השלום באשר למהימנותה של המתלוננת מחד, וכלפי מסקנותיו כלפי אי מהימנותו של המערער מאידך. את טרוניותיו מבסס ב"כ המערער, בין היתר, מהמוצגים שהוגשו לביהמ"ש ואשר סומנו כת/1 ו- ת/2, היינו, התמונות באשר לחבלות בפניה של המתלוננת והתעודה הרפואית בעניין זה. ב"כ המערער מבקש להסיק מתוך מסמכים אלה, כי גרסת המערער היא הגרסה הנכונה, ולפיה החבלה בפניה של המתלוננת נגרמה כתוצאה מפגיעה במשקוף הדלת ולא ייתכן שנגרמה כתוצאה מאגרוף. אולם, ביהמ"ש רשאי היה להסיק ממוצגים אלה, דווקא כי יש בהם כדי לחזק את גרסת המתלוננת. המסקנות שב"כ המערער מבקש מאיתנו להסיק מהמוצגים הנ"ל היו צריכות להיות מבוססות בעדות של מומחה - רופא משפטי. הסנגור המלומד, מבקש מאיתנו להסיק מסוג הפציעה של המתלוננת, כי היא מתאימה למנגנון חבלה מסויים לו טוען המערער, אך בלא חוו"ד של רופא משפטי, ענין זה, על פני הדברים לא ניתן לשלול דווקא כי מסקנתו של בימ"ש השלום היא המסקנה הנכונה. יש בחבלה בפניה של המתלוננת לחזק את גרסתה כי נחבלה באותו ערב.

כמו כן מבקש מאיתנו הסנגור המלומד להתערב במסקנותיו של ביהמ"ש, למשל, לאור עדותה של עדת ההגנה מס' 1, אשר העידה לגבי אירוע בו המתלוננת סטרה למערער ולאחר מכן, גם סטרה לעדת ההגנה על רקע שימוש באלכוהול. אולם, בצדק קבע בימ"ש השלום, כי גם אם ניתן ליתן אמון בעדותה של אותה עדה (כאשר המתלוננת נחקרה אך ורק לגבי הסטירה שנתנה לעדת ההגנה ואף אישרה זאת), עדיין אין בכך כדי להשליך אור לגבי האירוע שבפנינו ואין בכך כדי לקבוע שאין ליתן אמון בעדות המתלוננת.

עקרון ידוע הוא כי ערכאת הערעור ככלל אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית. הערכאה הדיונית היא זו ששמעה את העדויות והתרשמה ממנה באופן בלתי אמצעי ורק במקרים חריגים יתערב ערכאת הערעור במסקנות הערכאה ששמעה את העדים. תפקידה של ערכאת הערעור לבחון את מסקנותיו של בימ"ש ששמע את העדים - בקרה הבוחנת אם ההחלטה שניתנה על ידי ערכאה הדיונית מעוגנת בחומר הראיות שעמד בפניה ובאם המסקנות אליהן הגיע עומדות במבחן ההיגיון ומכלול הנסיבות. במקרה שבפנינו, איננו סוברים כי נפל כל פגם במסקנות של בימ"ש השלום. הוא בחן את כל השאלות שהועלו גם בפנינו; הוא היה מודע לכל הניואנסים בגרסאות שהביאה המתלוננת, ואף היה מודע לניואנסים בגרסאות המערער והגיע למסקנות ברורות בעניין זה; הוא היה מודע לאישיותה של המתלוננת, ולמרות הכל הגיע למסקנה לפיה עדותה אמינה בעיניו ואילו עדותו של המערער בלתי אמינה, ואיננו סבורים כי יש להתערב במסקנותיו אלה.

הוא הדין באשר לבקשת המערער להתערב בגובה העונש. גם בעניין זה ההלכה ברורה ולפיה, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות ענישה ראויה, ובמקרה שבפנינו לא הייתה סטייה שכזו. העונש שהוטל על המערער, לוקח בחשבון הן את חומרת המעשים והן את נסיבותיו האישיות של המערער ולא ניתן לומר כי הוא מחמיר עמו.

אשר על כן הערעור נדחה על שני חלקיו.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל עליו ביום 1/11/11 בשעה 08.00 בפני הממונה על עבודות השירות.

<#3#>

ניתן והודע היום ט"ו אלול תשע"א, 14/09/2011 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: טובה שרגא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: